1. |
בזוהר הרקיע
05:00
|
|||
|
הִנֵּה אֲנִי פֹּה לִפְנֵיכֶם עוֹמֵד, הַלַּיְלָה
סְחַרְחַר, הַיָּרֵחַ מִתְנַדְנֵד.
אֲנִי קוֹרֵא לָכֶם, אַחִים מֵתִים, לָקוּם
לְהִתְעוֹרֵר, אַתֶּם שׁוֹכְבִים פֹּה בִּשְׁתִיקָה וּמִישֶׁהוּ
אַחֵר גּוֹמֵר. אֲנִי קוֹרֵא לָכֶם לְהִתְנַעֵר
מֵהֶעָפָר, לַצֵּאת מֵהַגָּדֵר, לָבוֹא
לְהִתְחַמֵּם, לְהִתְבָּרֵךְ, לְהִשְׁתַּבֵּחַ, לְהִתְפָּאֵר, לְהִתְרוֹמֵם.
הִנֵּה אֲנִי פֹּה לִפְנֵיכֶם עוֹמֵד. אָדָם
בְּכָל רמ"ח, אָדָם עִם טְחוֹל, עִם לֵב וְעִם כָּבֵד, אָדָם
עִם לֵב כָּבֵד, קוֹרֵא לָכֶם, אַחִים
מֵתִים, לָבוֹא לְהִתְכַּבֵּד
בָּעִיר הַזֹּאת, בָּרְחוֹב הַזֶּה, בַּשִּׁיר
הַזֶּה הַקַּר וְהָרוֹעֵד.
לֹא רָחוֹק מִפֹּה הַיָּם, לֹא
רָחוֹק מִפֹּה הָרוּחַ.
אֲנִי יוֹדֵעַ פֹּה קְבוּרִים מְשׁוֹרְרִים
פֹּה עוֹלֶה הָרָקָב בְּגוּפָם
שֶׁל אֵלּוּ שֶׁקּוֹלָם עוֹד נָח
כְּמוֹ עֲרָפֶל סָמִיךְ
עַל הָעוֹלָם.
מַה עוֹשָׂה הָרוּחַ בְּלִי הַגּוּף.
מַה עוֹשֶׂה הַגּוּף
בְּלִי רוּחַ.
|
||||
2. |
במה להתחיל
04:46
|
|||
|
אוּלַי אֲנִי צָרִיך לְהַתְחִיל לְנַקּוֹת אֶת חַיַּי,
לְהַתְחִיל, אֲבָל בַּמֶּה לְהַתְחִיל?
אוּלַי אֲסַלֵּק פַּחַד דַּק
שֶׁהִצְטַּבֵּר עִם הַשָּׁנִים
וְקוּרִים שֶׁל אַשְׁמָה
שֶׁנִּטְווּ בִּדְמָמָה בַּלֵּילוֹת.
אוֹ אֲגַלְגֵּל תְּחִלָּה אֶת הַבְּדִידוּת
שֶׁכִּסְּתָה אֶצְלִי מִקִּיר לְקִיר
וַאֲנַקֶּה תַּחְתֶּיהָ,
כְּדֵי שֶׁתָּשׁוּב וְתַבְרִיק רִצְפַּת נַפְשִׁי
כְּאִלוּ לֹא דַּרְכוּ עָלֶיהָ
מֵעוֹלָם.
וְאוּלַי אֶדְחֶה זֹאת לְפַעַם אַחֶרֶת. אַחֲרֵי הַכֹּל,
עֲדַיִן אֶפְשָׁר לְהַלֵּךְ פֹּה, וְגַם הַחֲלּוֹנוֹת,
יֵשׁ לוֹמַר, עֲדַיִן רוֹאִים דָּרְכָּם
אֶת הָעוֹלָם. וְחוּץ מִזֶה,
הַשִּׁיר הַזֶּה.
וְתוֹכוֹ הָרָצוּף אַהֲבָה.
How to Start
Maybe I should start cleaning up my life. Start, but with what?
Maybe I’ll chuck out a thin fear that has accrued over the years and cobwebs of guilt
spun silently at night
or maybe I’ll roll up the loneliness that lay inside from wall to wall and clean beneath it
so the floor of my soul will shine again as though it had never been
trod upon.
Or maybe postpone it to another day. After all
it’s still possible to walk here and through the windows, it must be said, there’s still a view
of the world. And moreover, this poem:
The inside thereof inlaid with love.
(Translated by Vivian Eden)
|
||||
3. |
דיוקן
04:27
|
|||
|
מַחֲצִית מִטָּתוֹ רֵיקָה
שֶׁלֹּא לְדַבֵּר
עַל לִבּוֹ.
תֵּבָתוֹ מְלֵאָה
חֶשְׁבּוֹנוֹת
וְאַף לֹא מִכְתַּב אַהֲבָה אֶחָד.
כַּמָּה עוֹלֶה לוֹ לִחְיוֹת, כַּמָּה אוֹר
הוּא מְבַזְבֵּז, וְכַמָּה מַיִם.
הוּא יוֹצֵא אֶל הַמִּרְפֶּסֶת
וְעַנְפֵי הָעֵץ זוֹעֲקִים לְכָל עֵבֶר.
הוּא מַבִּיט אֶל פְּנֵי הַיָּרֵחַ
הַמְּצֻלָּקוֹת.
מַחֲצִית מִטָּתוֹ רֵיקָה.
וְהוּא מִתְהַפֵּךְ בְּשָׁכְבוֹ
וּבְקוּמוֹ
וּבְלֶכְתּוֹ בַּדֶּרֶךְ
וְהוּא תָּמִיד פָּחוֹת
וּפָחוֹת.
Portrait
Half his bed is empty not to mention his heart.
His mailbox is full of bills
and nary a love letter.
How much it costs him to live, how much light he wastes, how much water.
He goes out on the balcony
and tree branches scream in all directions.
He looks at the scarred moon’s face.
Half his bed is empty.
And he tosses and turns when he lieth down and when he riseth up
and when he walketh by the way and he is always less and less.
(Translated by Vivian Eden)
|
||||
4. |
דבר ראשון
03:50
|
|||
|
אֲנִי פּוֹקֵחַ עֵינַיִם בַּבֹּקֶר
דָּבָר רִאשׁוֹן
מְחַפֵּשׂ אֶת הַגּוּף
לִלְבֹּשׁ.
הוּא מֻנַּח הֵיכָן שֶׁעָזַבְתִּי
אוֹתוֹ בַּלַּיְלָה,
מְקֻפָּל.
כָּכָה כְּבָר שָׁנִים.
תָּמִיד אֲנִי מוֹצֵא וְתָמִיד
נִבְהָל.
First Thing
I open my eyes in the morning first thing
I look for my body to wear.
It lies where I left it at night,
folded.
It’s been like this for years now. I always find it and I’m always alarmed.
(Translated by Vivian Eden)
|
||||
5. |
רצועת הביטחון
04:10
|
|||
|
אַתָּה תִּהְיֶה מְשׁוֹרֵר עָנִי
אָמַר לִי מְפַקֵּד הַטַּנְק וְיָרָה פָּגָז.
הַזְּמַן קָפָא
יְרֵחִים עָמְדוּ מִלֶּכֶת
שֶׁלֶג הַלַּיְלָה
שָׁתַת.
הַפָּגָז עָשָׂה דַּרְכּוֹ
נוֹצֵץ
תַּ'לַּיְלָה
לִרְסִיסֵי כּוֹכָבִים.
אַתָּה תִּהְיֶה מְשׁוֹרֵר עָנִי, אָמַר הַמְּפַקֵּד,
אַתָּה תָּפוּר לַזֶּה, אַתָּה רָזֶה,
שַׁתְקָן וְחוֹלְמָנִי.
אַתָּה תִּכְתֹּב בְּחֶדֶר צַר, בְּלִי אוֹר, לְבַד
תִּכְתֹּב, אֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ
יוֹשֵׁב, רָכוּן עַל הַמַּחְשֵׁב, בְּלַיְלָה קַר מִזֶּה, בֵּינְךָ
לְבֵין הָרְחוֹב עוֹבֶרֶת רְצוּעַת
הַבִּטָּחוֹן, רְצוּעָה צָרָה,
שֶׁטַח מְחֹרָז, הַשִּׁיר הוּא מַסְלוּלוֹ
הָאֶפְשָׁרִי שֶׁל הַפָּגָז.
Security Zone
You will be a penniless poet
said the tank commander, and fired a shell. Time froze
planets stood still the night snow flowed.
The shell made its way sparking
the night
into shrapnel of stars.
You will be a penniless poet, said the commander, you’re built for it, you’re a daydreamer,
skinny and quiet.
You will write in a narrow room, with no light, alone you will write, I see you
sitting, bent over the computer, on a colder night than this, between
you and the street is the security zone, a narrow zone,
a deliteralized strip, the poem is the shell’s possible trajectory.
(Translated by Vivian Eden)
|
||||
6. |
מפת הזמן
03:46
|
|||
|
כִּסֵּא אֶל מוּל כִּסֵּא נִפְגַּשְׁנוּ בַּחֲלָל
בֵּית הַקָּפֶה. עַל הַשֻּׁלְחָן בֵּינֵינוּ מְתוּחָה מַפַּת הַזְּמַן
וְּשְׁתֵּי כּוֹסוֹת קָפֶה מְנֻמָּסוֹת.
וְעוֹד מְעַט יָגִּיע הַחֶשְׁבּוֹן הַמְפַצֵּל
וְאַת תָּקוּמִי וְצֵל
יִפֹּל עַל צֵל.
וּכְמוֹ שְׁנֵי מְחוֹגִים נִתְרַחֵק
לְטוֹבַת הַדִּיּוּק.
|
||||
7. |
כי זה כל האדם
04:44
|
|||
|
הַמֶּרְחָק
שֶׁעָבַר, שְׁנוֹת הָאוֹר
הַזְּמַן קוֹצֵב
כְּמוֹ סַכִּין בַּבָּשָׂר
אֵין דָּבָר כּוֹאֵב מִזֶּה
בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ.
עֲדַיִן בָּאִים לְבַקֵּר, אֵלּוּ מִכֹּחַ אָדָם
וְאֵלּוּ מִכֹּחַ הַדָּם
וְהַהֶרְגֵּל.
אֲפִלּוּ הַקָּרוֹב
לוֹ בְּיוֹתֵר מְטֻשְׁטָשׁ עַד בְּלִי הַכֵּר
אָדָם זָקֵן, תָּמִיד הוּא מְנַסֶּה לְהִזָּכֵר, לְשֵׁם מָה
הָלַךְ לְאָן שֶׁהָלַךְ.
|
||||
8. |
תפילת לילה
04:47
|
|||
|
שֶׁלֹּא יְעַקְּלוּ לִי, וְלֹא יְחַפְּשׂוּ אֶצְלִי, שֶׁיֹּאהֲבוּ
בְּלִי שְׁאֵלוֹת. שֶׁלֹּא יִהְיוּ לִי
חוֹבוֹת,
וְשֶׁלֹּא יִדְלֹף הַגַּג.
שֶׁאוּכַל תְּמִיד לְשַׁלֵּם שכ"ד וְלֹא אֶהְיֶה מְפֻחָד
לֵב וְלֹא אֶרְעַד מִכָּל מַשָּׁב שֶׁל אַהֲבָה
כְּאִלּוּ גַּל כְּאֵב.
שֶׁאֶחְדַּל לְרַחֵם
עַל עַצְמִי
בְּעֶזְרַת אֲחֵרִים.
וְשֶׁלֹּא יִתְקַלְקְלוּ אֶצְלִי הַמַּכְשִׁירִים
וְלֹא יִשָּׂרֵף הָאוֹר לִפְנֵי
שֶׁאַסְפִּיק
Night Prayer
Let me not be foreclosed, let my place not be searched, let them love
without question, let me not be in debt,
let the roof not leak.
Let me always be able to pay rent and not be afraid and not tremble in every breeze of love
as though it were a wave of pain.
Let me stop
feeling sorry for myself through other people.
Let my appliances not break down and let the light not burn out before I am done
(Translated by Vivian Eden)
|
||||
9. |
מתחת לפני האדמה
04:44
|
|||
|
וּמַה לַּעֲשׂוֹת שֶׁאֶצְלִי
הַנִּתּוּחַ הִצְלִיחַ וּבַּגְדַּד
מֵתָה. וְלֹא נוֹתְרָה
אֶלָּא הַמּוּסִיקָה שֶׁהָיָה אָבִי
שׁוֹמֵעַ בְּתַחֲנוֹת הַבּוּשָׁה,
כְּשֶׁהִמְתִּין בַּחֶנְיוֹן התַּת-קַרְקָעִי,
לָקַחַת אוֹתִי אֶל צְבָא הָעָם
בְּדַרְכּוֹ לָעֲבוֹדָה.
וְלֹא אֶשְׁכַּח לְעוֹלָם
אֶת עֶצֶב יָדוֹ הַמְּגַשֶּׁשֶׁת
אַחַר הָעִבְרִית, לְהַחְלִיף מַהֵר,
לִפְנֵי שֶׁיּוֹצְאִים וְעוֹלִים
מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
Subterranean
I can’t help it that for me
the surgery succeeded and Baghdad died. And nothing remained
but the music my father
listened to on the embarrassing stations,
as he waited in the underground parking lot to drive me to the people’s army
on his way to work.
And I will never forget
the sadness of his hand fumbling for the Hebrew, to switch quickly, before we drove up and emerged onto the surface.
(Translated by Vivian Eden)
|
||||
10. |
על שפת הלילה
04:42
|
|||
|
כְּמוֹ דַּיָּג עַל שְׂפַת הַלַּיְלָה מַשְׁלִיךְ
חַכָּה אֲרֻכָּה שֶׁל אוֹר
לְפַתּוֹת אֶת הַשִּׁירִים הַקְּטַנִּים
בְּקַרְקָעִית חַיַּי.
יֵשׁ לִי סַבְלָנוּת אֵין קֵץ,
יֵשׁ לִי זְמַן מִכָּאן עַד הָעוֹלָם הַבָּא.
שָׁנִים אֲנִי יָכוֹל
לָשֶׁבֶת כָּךְ
מוּל הַבָּבוּאָה שֶׁל עַצְמִי
מְחַכֶּה לַשְּׁקִיעָה.
Night’s Shore
Like a fisherman on the night’s shore I cast a long rod of light
to lure the little poems
at the seabed of my life. I have endless patience,
I have time from now till the world to come. I can sit like this
for years
facing my own reflection waiting for the sun to set.
(Translated by Vivian Eden)
|
||||
11. |
הסעודה
04:42
|
|||
|
כִּבְכָל שַׁבָּת אֲנַחְנוּ
מִתְקַבְּצִים. פַּעֲמוֹן הַדֶּלֶת מְבַשֵּׂר
עַל הַבָּאִים. אֵין
פֹּה יוֹתֵר אַהֲבָה מִמְּקוֹמוֹת אֲחֵרִים.
לִפְעָמִים נֶאֱמָרִים דְּבָרִים
מְשֻׁנִּים. עַל הַשֻּׁלְחָן
כְּבָר מֻנָּחִים
הַסַּכִּינִים.
מַה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר
הִתְחַדֵּד עִם הַשָּׁנִים.
מַה שֶּׁלֹּא רָאֲתָה הָעַיִן
נֶחְתַּךְ בַּמַּבָּטִים.
עַל כִּסְּאוֹת
הַמֵּתִים
הִתְיַשְּׁבוּ הַיְלָדִים.
The Meal
As on every Sabbath
we gather. The doorbell announces the arrivals. There isn’t
more love here than anywhere else. Sometimes strange things
are said. Lying ready on the table are
the knives.
What is not said
has become sharper over time.
What the eye has not seen is sliced by the glances.
The children have sat down on the chairs of the dead.
(Translated by Vivian Eden)
|
||||
If you like כּריכה רכּה, you may also like:
A thrilling post-punk EP from this UK group that knows the value of tension and release.
go to album
The experimental UK artist's latest album is decidedly genre-agnostic.
go to album
Introspective bedroom pop with a literary-narrative bent, touching the mundane horrors of everyday life.
go to album
The latest Djunah LP channels the duo's heavy, intensely cathartic sound to reflect on living with and healing from trauma.
go to album
The latest from NY’s David Nagler is a stirring chamber-folk record with rich instrumentation and vivid, evocative lyrics.
go to album
The Cause of Doubt & a Reason to Have Faith
by L.A. Salami
L.A. Salami's newest album incorporates his cross-genre folk and indie sound with hip-hop and poetry.
go to album
The Baltimore indie-rock duo make use of lo-fi tunes and experimental tracks on their latest album.
go to album
